ספר הזוהר

ליחצו כאן כדי לרכוש את הסדרה של ספר הזוהר עם פירוש הסולם, 21 כרכים גדולים ומהודרים

מקומות בזוהר לקרוא וללמוד על הכח של ספר הזוהר ורבי שמעון בר יוחאי:

פרשת נשא - אדרא רבא

יציאת רבי שמעון בר יוחאי מהעולם - אדרא זוטא - ליחצו כאן כדי לקרוא - https://drive.google.com/file/d/1bKk8dSMeTO8px50NaTTy0_c_9lreKm-C/view?usp=sharing

ספר הזוהר, פרשת נשא, סעיף צ'

צ) והמשכילים יבינו מסטרא וכו׳: ואז, והמשכילים יבינו. כי הם מצד הבינה, שהוא עץ החיים, בשבילם נאמר, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, בחבור הזה שלך, של רשב״י, שהוא ספר הזהר, מזוהר של אמא עלאה, שנקראת תשובה, אלו לא צריכים נסיון, ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים, ויתקיים בהם, ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. 

ספר הזוהר, פרשת בהעלותך, סעיף פ"ח

פח) והמשכילים יבינו: אלו הם בעלי קבלה, ונאמר בהם, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע. אלו הם המשתדלים בזהר הזה הנקרא ספר הזהר. שהוא כתיבת נח, שמתקבצים בה, שנים מעיר, ושבע ממלכות, ולפעמים אחד מעיר ושנים ממשפחה, שבהם מתקיים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. שסוד התורה נקרא בן, הילוד היינו המושג. היאורה היינו אור התורה, תשליכוהו, כמו תשכילוהו, שכל סוד וסוד הנולד לך תשכיל אותו לאור התורה ולנשמתה. וזה הוא האור של ספר הזהר הזה. והכל הוא בסבתך. 

זהר עם פירוש הסולם / זהר חדש / וירא / מאמר ואברהם היה יהיה א-ד

א) ואברהם היה יהיה וכו': יהיה בגימטריא שלשים. יום אחד יצא ר׳ שמעון, וראה העולם שהוא חושך ואפל ונסתם אורו. א"ל ר׳ אלעזר, בוא ונראה מה רוצה הקב"ה. הלכו ומצאו מלאך אחד, שהיה דומה להר גדול, והוציא של להבות אש מפיו.

ב) א"ל ר"ש מה וכו': א"ל ר׳ שמעון מה אתה רוצה לעשות. א"ל אני רוצה להחריב העולם, משום שלא נמצאים שלשים צדיקים בדור. כי כך גזר הקב"ה על אברהם. ואברהם היה יהיה. יהיה, בגימטריא שלשים. א"ל ר׳ שמעון. בבקשה ממה לך לפני הקב"ה ואמור לו, בן יוחאי נמצא בעולם. דהיינו ר׳ שמעון, שזכותו גדולה כמו שלשים צדיקים.

ג) אזל ההוא מלאכא וכו': הלך המלאך ההוא, לפני הקב"ה, ואמר לו, רבון העולם גלוי לפניך מה שאמר לי בן יוחאי. א"ל הקב"ה לך החרב העולם, ואל תבט על בן יוחאי.

ד) כד אתא חזייה וכו': כשבא, ראה ר"ש את המלאך, א"ל אם לא תלך להקב"ה בשליחותי, אגזור עליך שלא תכנס לשמים, ותהיה במקום עזא ועזאל. שהפיל אותם ה׳ משמים לארץ. וכשתבא לפני הקב"ה תאמר לו, ואם אין שלשים צדיקים בעולם, יהיו עשרים, כי כך כתוב, לא אעשה בעבור העשרים. ואם אין עשרים, יהיו עשרה, כי אח"כ כתוב, לא אשחית בעבור העשרה. ואם אין עשרה, יהיו שנים, שהם אני ובני, כי כך כתוב, על פי שנים עדים יקום דבר. ואין דבר אלא העולם, שכתוב, בדבר ה׳ שמים נעשו. ואם אין שנים, הרי יש אחד, ואני הוא. שכתוב, וצדיק יסוד עולם. בה בשעה יצא קול משמים, ואמר, אשרי חלקך רבי שמעון. שהקב"ה גוזר למעלה 

ואתה מבטל למטה. עליך כתוב, רצון יראיו יעשה.

הקדמת תקוני הזהר / מאמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע א-י

א) רבי שמעון אזל וכו': ר״ש הלך לו וברח למדבר של לוד ונחבא במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. קרה להם נס, ויצא חרוב אחד, ומעיין של מים אחד. אכלו מאותו החרוב, ושתו מאותן המים, ואליהו ז״ל היה בא אליהם ב׳ פעמים בכל יום, ולמד עמהם ואיש לא ידע מהם. זה כתוב בזהר חדש פרשת תבוא (אות א').

ב) ודא אתקרי וכו': וזה נקרא תקוני הזהר, שהם שבעים פנים לתורה, שפירש ר׳ שמעון בן יוחאי, במלת בראשית, מסתרי התורה. קום ר״ש פתח דברים לפני השכינה. פתח ואמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'.(נ״ב חסר והוא בספר לקוטים דף רס״ג.)

ג) והמשכילים אלין וכו': והמשכילים: הם ר״ש והחברים. יזהירו, פירושו כי כשנתקבצו לעשות חבור זה, ניתנה להם רשות ועמהם ניתנה רשות לאליהו, ולכל הנשמות שבישיבה לרדת אליהם, ולכל המלאכים במכוסה, ובדרך שכל.

ד) ועלת על כלא וכו': והעילה על הכל היינו א״ס נתן רשות לכל השמות הקדושים, בכלל, לכל שמות הויו״ת ולכל שמות הכינויים, לגלות להם סודות נסתרים. כל שם במדרגה שלו. ונתן רשות לעשר הספירות לגלות להם סודות נסתרים, אשר לא נתנה רשות לגלות אותם הסודות עד שיבוא דורו של מלך המשיח. 

ליחצו כאן לצפות במסר מיוחד על ל"ג בעומר ורבי שמעון בר יוחאי

ליחצו פה כדי לקרוא מאמרים נפלאים על רבי שמעון וספר הזוהר 

מאמרים מיוחדים על ל"ג בעומר ורבי שמעון בר יוחאי

הוא נולד וגדל בגליל. עוד בילדותו הוא נבדל במידה ניכרת משאר בני גילו. שאלות כגון “לשם מה אני חי?”, “מי אני?”, “ואיך בנוי העולם?” ניקרו במוחו ולא נתנו לו מנוח. סיפורו של רבי שמעון בר יוחאי

רבי שמעון בר יוחאי (רשב”י) חי באמצע המאה השנייה לספירה והוא אחת מדמויות המופת בהיסטוריה האנושית.

רשב”י היה תנא (כינוי לחכם שחי בתקופת המשנה) בן הדור הרביעי, תלמידו המובהק של רבי עקיבא, אחד מגדולי חכמי התלמוד, מחלוצי הקבלה ומחברו של ספר הזוהר.

לשמו נקשרו אגדות אין-ספור והוא מוזכר אלפי פעמים בתלמוד ובספרות המדרש. הוא התגורר בצידון, בבית פאגי ובמירון, ואת ישיבתו ייסד בתקוע שבגליל המערבי.

רבי שמעון בר יוחאי נולד וגדל בגליל. עוד בילדותו הוא נבדל במידה ניכרת משאר בני גילו. שאלות כגון “לשם מה אני חי?”, “מי אני?”, “ואיך בנוי העולם?” ניקרו במוחו ולא נתנו לו מנוח.

באותן שנים החיים בגליל היו קשים מנשוא. הרומאים רדפו את היהודים וגזרו עליהם גזירות קשות. אף על פי כן וחרף איסורי הרומאים, התעמק רבי שמעון בר יוחאי בתורה וניסה לעמוד על משמעותה הפנימית. הוא עסק בה ימים כלילות מכיוון שהרגיש כי מתחת לסיפור המקראי טמון רובד עמוק ונסתר, ובו המענה לשאלותיו.

שנות בחרותו חלפו במהירות. ככל שחלפו השנים הבין רבי שמעון בר יוחאי שעליו למצוא מורה, אדם שכבר עבר את הדרך הרוחנית, צבר ניסיון ויכול להדריך אחרים בדרכם במעלה הסולם הרוחני. עם השנים גמלה בו ההחלטה להצטרף לקבוצתו של גדול המקובלים דאז – רבי עקיבא. רבי שמעון בר יוחאי ארז תיק דרכים קטן ושם פעמיו לבית מדרשו של רבי עקיבא. כך החל אחד השלבים החשובים בחייו.

תלמידו של רבי עקיבא

כתלמיד היה רבי שמעון בר יוחאי נחוש וחסר פשרות. הרצון לגלות את הכוח העליון בער בעצמותיו והוא הפך במהרה לאחד התלמידים הבולטים של רבי עקיבא, וזה העלהו עד לדרגה העליונה של הסולם הרוחני. רשב”י למד אצל רבי עקיבא במשך למעלה משלוש עשרה שנה והיה מגדולי תלמידיו.

מרד בר כוכבא קטע את תור הזהב בבית מדרשו של רבי עקיבא. 24.000 מתלמידיו מצאו את מותם במהלך קרבות עקובים מדם ובמגפות שפרצו באזור. רבי שמעון בר יוחאי היה אחד מחמשת התלמידים היחידים ששרדו.

בתקופה שלאחר מרד בר כוכבא היה רבי שמעון בר יוחאי מהמתנגדים הבולטים לשלטון הרומאים בארץ ישראל. התנגדותו קיבלה משנה תוקף לאחר גזירות השמָד שגזר הקיסר הרומאי אדריאנוס ולאחר מותם הטראגי של עשרת הרוגי מלכות ובראשם מורו, רבי עקיבא.

התלמוד מספר שבאחת הפעמים שבהן דיבר רבי שמעון בר יוחאי בגנות השלטון הרומאי, שמע יהודי את דבריו והודיע על כך לשלטונות. כתוצאה מכך נידון רבי שמעון בר יוחאי למיתה. הקיסר הרומאי שלח אנשים לחפשו כדי להוציאו להורג, אך עקבותיו נעלמו כלא היו.

המערה בפקיעין

על פי האגדה, נמלטו רבי שמעון בר יוחאי ובנו לגליל, מצאו מסתור במערה בפקיעין ושהו בה במשך שלוש עשרה שנה. במשך תקופת שהותם במערה הם התעמקו ברזי חכמת הנסתר. מתוך יגיעתם בלימוד סתרי התורה הם זכו לגילוי של כל מערכת הבריאה.

הרב יהודה אשלג (בעל הסולם, מחבר פירוש הסולם על ספר הזוהר) מתאר את רבי שמעון בר יוחאי ואת תלמידיו כיחידים אשר השיגו את השלמות הנכספת, את 125 המדרגות הרוחניות המביאות את האדם לגמר תיקון נשמתו: “וכבר אמרנו שהדביקות השלימה וההשגה השלימה מתחלקת לקכ”ה (125) מדרגות כוללות, ולפי זה מטרם ימות המשיח אי אפשר לזכות בכל קכ”ה המדרגות (…). חוץ מרבי שמעון בר יוחאי ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ”ה (125) המדרגות בשלמות, אף על פי שהיו לפני ימות המשיח. ועל כן נמצא הרבה פעמים בזוהר, שלא יהיה כדור הזה של רבי שמעון בר יוחאי עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חיבורו הגדול רושם חזק כל כך בעולם, כי סודות התורה שבו תופסים קומת כל קכ”ה המדרגות, ולפיכך אמרו בזוהר שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח” (בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר).

בתום שלוש עשרה שנים התבשרו רבי שמעון בר יוחאי ובנו על מות הקיסר הרומאי. הגיעה העת שבה הם יכלו לנשום לרווחה.

לאחר צאתו מהמערה קיבץ רבי שמעון בר יוחאי סביבו תשעה תלמידים, עלה עימם למערה קטנה במירון וכתב בעזרתם את ספר הזוהר, ספר הספרים של הקבלה.

ה”אדרא רבא” (האספה הגדולה) וספר הזוהר

“האדרא רבא” היא מערה הממוקמת בין מירון לצפת. למערה זו אסף רבי שמעון בר יוחאי את תלמידיו וכתב בה את ספר הזוהר. לנו, בני האנוש, אין יכולת להבין עד כמה גדול היה אורו של רבי שמעון. הוא שייך לאור הפנימי העליון ולכן רק דרך התלבשותו של רבי שמעון בר יוחאי בנשמתו של רבי אבא הוא היה יכול “להוריד” את דבריו ולהעלותם על הכתב. אומר על כך רבי שמעון בספר הזוהר: “וכך אני מסדר אתכם, ר’ אבא יכתוב, ור’ אלעזר בני, ילמוד בפה, ושאר החברים ידובבו בליבם” (זוהר, האזינו).

הזוהר מספר כי לרבי שמעון בר יוחאי ניתנה הרשות לגלות את רזי התורה, אך משום שהאנושות כולה והעם היהודי בפרט עדיין לא הגיעו לדרגת ההתפתחות שתאפשר לימוד נכון של הזוהר, נגנז הספר מיד לאחר שנסתיימה כתיבתו.

באותה תקופה היה עם ישראל אחרי חורבן בית המקדש. עוד בטרם יצא העם לגלות כבר ניבא רבי שמעון בר יוחאי כי ספר הזוהר עתיד להתגלות רק בסוף הגלות וכי התגלותו ברבים תסמל את סיום הגלות הרוחנית: “ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים” (זוהר, נשא).

עוד נאמר בזוהר שלקראת סיום התקופה בת ששת אלפים השנים שמוקצבת לתיקון האנושות יתגלה הספר לעיני כול: “וכשיהיה קרוב לימות המשיח אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ולדעת בהם קיצים וחשבונות הגאולה, ובאותו הזמן תגלה לכול” (הזוהר, וירא).

סוד הגלגול

רבי שמעון בר יוחאי הוא גלגולה של נשמה מיוחדת, נשמה שמתאמת, מקשרת בין הכוח העליון לכל הנבראים, כל הנשמות. נשמה זו “יורדת” לעולמנו ומתגלגלת באבות הקבלה. היא התגלגלה בהם בסדר זה: אברהם, משה, רבי שמעון בר יוחאי, האר”י (ר’ יצחק לוריא) והרב יהודה אשלג (בעל הסולם). כל אחד מגלגולי נשמה זו מקדם את האנושות למדרגה רוחנית חדשה, ומותיר את חותמו בדמותם של ספרי קבלה, והם משמשים את הדורות הבאים.

ניתן למצוא דוגמה לכך בחלקים מיוחדים בספר הזוהר שנקראים “רעיא מהימנא”. בחלקים אלה מדבר רבי שמעון בר יוחאי מתוך התלבשות בנשמתו של משה. דוגמה נוספת היא ספר “שער הגלגולים”, שבו הוא מדבר מתוך התלבשות בנשמת האר”י.

הבן איש חי, מגדולי המקובלים האחרונים, חיבר פזמון לכבודו של התנא רבי שמעון בר יוחאי והפזמון גדל והיה להמנון העממי של יום ההילולא בל”ג בעומר. בחיבורו הוא מכנה את רבי שמעון בתארים גבוהים מכל, “אִישׁ אֱלֹקִים קָדוֹשׁ הוּא… דָּרַשׁ כָּל תַּעֲלוּמוֹת… לְכָל יִשְׂרָאֵל הֵאִיר, בְּסוֹד תּוֹרָה הַבָּהִיר, כְּאוֹר הַחַמָּה מַזְהִיר”, ואומר, “תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ”.

במילים נשגבות אלו משתקפת עוצמתו וגודל השפעתו של רבי שמעון בר יוחאי על כל הדורות. מדי שנה בל”ג בעומר מאות אלפי בני ישראל פוקדים את הציון הקדוש שלו במירון, מהאדמורי”ם הגדולים ביותר ועד לעמך ישראל כולם. כמו שאמר הרבי מקרלין, “מה הקדוש ברוך הוא לכל, אף רבי שמעון לכל, אפילו לחייבים”. הציון הקדוש ניצב כמו מגנט רוחני המושך אליו רבבות גם בכל ימות השנה.

מסופר, שכאשר רבי חיים בן עטר, “אור החיים הקדוש”, בא ממרוקו אל ארץ ישראל, הוא החל במסעות שונים לקברות צדיקים. וכאשר הגיע למרגלות הר מירון, שם קבור רשב”י, ירד מעל החמור והתחיל לטפס על ההר כשהוא זוחל על ברכיו, והיה בוכה וצועק כל הדרך, “היכן אני השפל נכנס?! למקום אש להבת שלהבת, הקב”ה וכל הפמליא של מעלה כאן, וכל נשמות הצדיקים שמה!”.

כתוב בגמרא, “כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק” (בבלי ברכות ט, א), ואנחנו הרי דור של שעת הדחק. יותר ויותר נראה שכל ביאתו של רבי שמעון לעולם הייתה בעיקר בשבילנו, הדור האחרון לפני ביאת משיח. כמו שכתוב בתיקוני הזוהר, “כַּמָּה רַב כֹּחוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בָּעוֹלָם, וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ, כַּד יִתְגַּלּוּ לְתַתָּא בְּדָרָא בַּתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵהּ, ‘וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ'”, פירוש, כמה בני אדם למטה יתפרנסו מזה החיבור שלך כאשר יתגלה למטה בדור האחרון בסוף הימים, ובזכותו יתקיים הפסוק ‘וקראתם דרור בארץ’, המרמז על הגאולה השלמה. ועוד כתוב בזוהר שאמר משה רבנו לרשב”י, “בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי”, פירוש, בזכות החיבור שלך, ספר הזוהר הקדוש, יצאו בני ישראל מן הגלות ברחמים, ללא צרות וייסורים וללא צער חבלי משיח.

מערת הסודות

במשך תקופה של שלוש עשרה שנה ישב רבי שמעון עם בנו ר’ אלעזר במערה, שם השיגו את סודות הזוהר הקדוש. הגמרא מספרת, “שפעם ישבו רבי שמעון, רבי יהודה, רבי יוסי ורבי יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו (הרומאים ששלטו בארץ): תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתיקנו – לא תיקנו אלא לצורך עצמן, תיקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה – יתעלה, יוסי ששתק – יגלה לציפורי, שמעון שגינה – יהרג” (שבת ל”ג ב’). מחמת הגזרה ברחו רבי שמעון ובנו מירושלים והגיעו אל אותה מערה בגליל, התנתקו מהעולם וישבו ללמוד תורה. “קרה להם נס, ויצא להם חרוב אחד ומעיין מים אחד. אכלו מאותו החרוב, ושתו מאותם המים. ואליהו ז”ל, היה בא אליהם ב׳ פעמים בכל יום, ולימד אותם. ואיש לא ידע מהם” (זוהר חדש, כי תבוא).

השנה השלוש עשרה

הגמרא מממשיכה בסיפור. שתים עשרה שנה לאחר כניסתם למערה, מת הקיסר הרומאי ובטלה גזירת המוות מעל ראשו של רשב”י. אליהו הנביא הגיע אל פתח המערה ושאל בקול: “מי ילך להודיע לרבי שמעון שהקיסר שמבקש את נפשו מת ובטלה גזירתו?” מכאן, הבינו רבי שמעון ורבי אלעזר כי ניתנה להם הרשות לצאת מן המערה. בשעה שיצאו, ראו אנשים חורשים וזורעים בשדות. הגמרא מספרת על תגובתם הקשה, “מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה?!”, עוזבים התורה ועוסקים בגשמיות?! התוצאה היתה “שכל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף”, ומיד, “יצתה בת קול ואמרה להם, להחריב עולמי יצאתם?! חיזרו למערתכם”. הם נכנסו חזרה אל המערה לעוד שנים עשר חודש ולאחר שיצאו, היה רבי אלעזר מחריב את המקומות שהיה רואה, ואילו רבי שמעון היה מתקנם. מסופר שבאותה העת פגשו אדם זקן שרץ בערב שבת, ושני ענפי הדס בידו. שאלו אותו, למה אתה רץ עם הדסים בידך?! ענה להם, הדסים הללו אני לוקח לכבוד שבת. שאלו אותו שוב, והרי היית יכול לקחת רק ענף אחד? ענה להם הזקן, אני לוקח ענף אחד כנגד “זכור” ואחד כנגד “שמור”. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו, ראה כמה חביבות המצוות על בני ישראל (שבת, ל”ג ב’).

השנה השלוש עשרה עשתה תיקון גדול. שלוש עשרה בגימטרייה ‘אחד’ בגימטרייה ‘אהבה’. אחרי השנה השתים עשרה יצאו עם הרבה דין על באי העולם. אחרי השנה השלוש עשרה יצאו עם רחמים. רחמים בארמית זה ‘אהבה’. רבי שמעון שהיה אחד מחמשת תלמידי רבי עקיבא שנותרו אחרי המגפה, הצליח לתקן את הפגם שלא נהגו כבוד זה בזה, ותיקון זה מתגלה בספר הזוהר.

ספר האהבה

למעשה ספר הזוהר מביא את הלב של התורה, את הפנימיות שלה. לכן כתוב בזוהר, “והמשכילים יבינו. כי הם מצד הבינה, שהוא עץ החיים, בשבילם נאמר, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, בחבור הזה שלך, של רשב״י, שהוא ספר הזהר, מזוהר של אמא עלאה, שנקראת תשובה, אלו לא צריכים ניסיון, ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים, ויתקיים בהם, ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר” (זוהר נשא). הרב שליט”א אומר, “ככל שנתעסק בספר הזה יותר ויותר, יתגלה עוד הרבה מהטוב שבעולם, ולא נצטרך להגיע לשלימות ע”י ייסורים, אלא נזכה להגיע לכך בשמחה, ע”י הרצון של ‘רעוא דרעוין’ (רצון הרצונות), כלומר ע”י גילוי הרצון האמתי של הקב”ה שברא את עולמו כדי להיטיב לנבראיו. ובזכות רבי שמעון בר יוחאי, דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון בני ישראל מגלותא ברחמי, בע”ה בקרוב”. לא בכדי אומר הפייטן הנ”ל, “נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ”, שכל בריאת האדם נעשתה בשביל להביא את רבי שמעון לעולם. עוד מוסיף הרב שליט”א על מהות יום ההילולא, “השער הגדול שפותח את כל השערים, הוא ביום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, שהוא כנגד הוד שבהוד, שאז נפתחים כל השערים, ושמחה גדולה שורה בעולם… עיקר היום הוא השמחה, ממש כמו בשמחת תורה… יום ההילולא של רשב”י, הוא ג”כ בחינת שמחת תורה, ואפילו יותר, כי ביום זה נגלה הסוד שבתורה… ההבנה השלימה שהקב”ה טוב ומיטיב, לא רק מתוך אמונה פשוטה, אלא ידיעה ברורה. וביום הזה שמתגלה הסוד, השמחה כפולה, ולכן עיקר היום הוא להיות בשמחה”.

מדרגות החיבור אל רבי שמעון 

כבר הבאנו את דברי הרבי מקארלין, “מה הקדוש ברוך הוא לכל, אף רבי שמעון לכל, אפילו לחייבים”, וחשוב להבין איך באמת כל רבדי העם מתחברים כזה חיבור אל צדיק אחד. ב”מאמר לסיום הזוהר” כותב בעל הסולם, “וכבר אמרנו שהדביקות השלימה וההשגה השלימה מתחלקת לקכ”ה מדריגות כוללות”. ישנן סה”כ 125 מדרגות רוחניות להשגה עד לחיבור השלם עם השורש הרוחני שלנו. הוא מסביר, בכל הדורות היו בני עליה מועטים שזכו לכל זה ואילו בדורו של משיח עתידים כולנו להשיג זאת. הרשב”י ודורו, בעלי הזוהר, זכו לכל קכ”ה המדרגות בשלימות, אף על פי שהיו לפני ימות המשיח, “וע”כ נמצא הרבה פעמים בזהר, שלא יהיה כדור הזה של רשב”י עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חיבורו הגדול רושם חזק כל כך בעולם, כי סודות התורה שבו תופסים קומת כל קכ”ה המדריגות”, הזוהר הקדוש מכיל את כל 125 מדרגות ההשגה כולן. “ולפיכך אמרו בזוהר שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח”. בכל אחד מהדורות, כאשר רב מקובל כתב ספר הוא כתב אותו ממדרגת ההשגה הרוחנית שלו, ועל כן רק מי שהגיע לאותה מדרגה, נפתחו בפניו שערי הספר. כפי שממשיך בעל הסולם, “שאם מדריגות המעיינים אינן בכל השיעור של מדריגת המחבר לא יבינו רמזיו משום שאין לשניהם השגה משותפת”. אולם הזוהר ורבי שמעון בר יוחאי שונים מהכלל הזה, “שמדריגת בעלי הזהר היא בכל הגובה של קכ”ה מדריגות”, ועכשיו אנו רואים שהזוהר הקדוש מתגלה ברבים וזה סימן שאנחנו כבר ממש בימות המשיח, וכך גם ניתן להבין איך כל שכבות העם, המצויים על פני כל מדרגות ההשגה, למקטנם ועד גדולם, כולם מוצאים את עצמם בחיבור עם רבי שמעון בר יוחאי.

הקשת ומידת הדין

אחרי המבול אמר הקב”ה לנח, “אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר” (בראשית ט’ י”ג). הקשת המופיעה בענן היא אות לכך שבני האדם חטאו וגרמו במעשיהם שהעולם יתמלא בדין, ואילו הקב”ה זוכר בריתו ומעורר את מידת הרחמים. בפירוש רש”י לפסוק זה, רש”י מביא את דברי המדרש, “יש דורות שלא הוצרכו לאות הקשת לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רבי שמעון בר יוחאי”. הצדיקים הגמורים מגנים בזכותם על כל העולם, כמו שכתוב בגמרא, “ואמר חזקיה א”ר ירמיה משום רשב”י, יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה” (סוכה מ”ה ב’).

בכל ימיו של רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה הקשת כלל ולזכר זה יוסד מנהג ישראל הקדוש לירות בחץ וקשת ביום ההילולא שלו. רבי אברהם שמחה מבארנוב מביא טעם נוסף מהפסוק, “כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר, כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים” (תהילים קכ”ז ד), “הנה בהיות רבי שמעון בר יוחאי הראש והראשון שגילה סתרי תורה בספרו הזוהר הקדוש, וכל בעלי הקבלה המה עדיין תלמידיו. על כן נחשב כאילו הוא בעצמו עדיין בחיים כי לא פסק כוחו, והוא כדוגמת החץ העושה את הפעולה למרחוק. לכך ביום ההילולא שלו יורו בחיצים לאות על כוחו של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי שזכותו וצדקתו לעולם עומדת”.

אש קודש

מנהג קדוש נוסף הוא הדלקת המדורות וריבוי הנרות והאור ביום ההילולא, ושורשו מובן מדברי ה’בני יששכר’, “דהנה ביום ההוא באדרא קדישא (האסיפה הקדושה) אמר, “ועתה אני רוצה לגלות דברים לפני הקב״ה, כי כולם, דהיינו כל הסודות שאני מגלה, מתעטרים בראשי. ויום הזה לא יתרחק מלבא למקומו לעולם ההוא, כיום אחר. כי כל היום הזה נמצא ברשותי” (זוהר, אדרא זוטא צ”ז), רצה לומר שהיה היום מתארך באורו ולא היה רשות לאור היום להתחשך, היינו שיתפנה מהעולם, עד שנתן לו ר’ שמעון רשות, וזה יורה כי כל האורות בטלים ומשמשים אל האור כי טוב היינו רזין סתימין דאורייתא (הסודות הסתומים של התורה) אשר גנוז בה אור הגנוז לצדיקים… על כן אור היום ההוא היה מתארך ושמר פקודתו של ר’ שמעון, הבן, הנה לבעבור זה מרבין אור ביום הזה” (בני יששכר). יום ל”ג בעומר מכונה גם יום מתן תורה של תורת הסוד וגילוי זה של האור הגנוז הוא הסיבה להרבות באורות ביום הזה. בנוסף ידוע שכאשר היו החברים לומדים את התורה הקדושה הייתה אש מלהטת סביבם, ולהלן בתיאור הסתלקותו של רבי שמעון מסופר על האש קודש הגדולה שנראתה ביום ההוא, האש שמורגשת היטב בכל אלפי המדורות המודלקות בכל שנה ושנה לכבוד התנא האלוקי.

הסתלקות רבי שמעון הן יוחאי

רבי אבא, אותו תנא אשר כתב את כל דברי רבי שמעון בזוהר, מתאר את רגעי ההסתלקות של בר יוחאי, “לא גמר המאור הקדוש לומר חיים, עד שנשתככו דבריו. ואני כתבתי, וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי. ולא הרימותי ראשי, כי האור היה גדול, ולא הייתי יכול להסתכל. בתוך כך נזדעזעתי, שמעתי קול הקורא ואומר, אורך ימים ושנות חיים וגו’. אח״כ, שמעתי קול אחר, חיים שאל ממך וגו׳.  כל אותו היום, לא נפסק האש מן הבית, ולא היה מי שיגיע אליו, כי לא יכלו, מחמת שהאור והאש היו מסבבים אותו. כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי. אחר שהלכה האש, ראיתי את המאור הקדוש, קדש הקדשים, שנסתלק מן העולם, שנתעטף ושוכב על ימינו, ופניו צוחקות. קם ר׳ חייא על רגליו ואמר, עד עתה היה המאור הקדוש משגיח עלינו, עתה אין הזמן, אלא להשתדל ביקרו… לקחו אותו ממקומו, על מטה העשויה כסולם כדי להעלותו על מיטתו… וכל הבית היה מעלה ריחות טובים. באו מכים ובעלי מגינים מכפר ציפורי, שרצו שיקברו אותו במקומם. ובאו ללקחו בכח ובמלחמה. וגירשו אותם בני מירון, וצעקו עליהם בהמוניהם, שרצו שלא יקבר שם, אלא שיקבר אצלם. אחר שיצאה המטה מן הבית, הייתה עולה באוויר, ואש הייתה לוהטת לפניה. שמעו קול. הכנסו ובואו והתקבצו להילולא של ר׳ שמעון, יבא שלום ינוחו על משכבותם” (זוהר, אדרא זוטא).