רבי שלום ברוך אשלג

לפתע פתאום, זוהר

ספטמבר 1983. אני זוכר שמיהרתי למקום כלשהו בשעות הערב, הלכתי במהירות ברחובות העיר בני ברק, ולפתע ראיתי לפניי מודעה: "אשלג נפטר". קפאתי במקומי, רגליי התקפלו תחתיי. איזה אשלג? התקרבתי במהירות למודעה, וקראתי אותה: שלמה אשלג... הייתה זו מודעת אבל, שבישרה על הסתלקותו של שלמה בנימין אשלג, אחיו הצעיר של הרב"ש.

מיהרתי לביתו של הרב"ש. הוא ישב ליד השולחן בביתו. עוד בעומדי על מפתן הדלת, שאלתי אותו: "מה עושים?" חשבתי שהוא יענה: "נוסעים לשבעה".

אבל הוא אמר לי: "אנחנו לא נוסעים לשום מקום. אנחנו יושבים כאן ולומדים". כך החלו שבעה ימים בלתי נשכחים, שלבטח זעזעו את העולם כולו. שבעה ימים שבהם היינו לבד. איש לא הגיע אל הרב"ש, ואנחנו לא יצאנו לשום מקום.

הוא פתח בפניי טקסט שמעולם לא למדנו בקבוצה – "הקדמת ספר הזוהר" שנכתבה על ידי רשב"י. אנו נוהגים לכנותה גם: הכתר של ספר הזוהר.

הרב"ש אמר לי: "ספר הזוהר כולו נפתח בפני אדם שמשיג את הכתוב בהקדמה הזו". לימוד ההקדמה הזאת היה יוזמה של הרב"ש בעצמו. הוא פתח את הספר מבלי להשתהות, ומיד התחיל לקרוא ולהסביר.

אלה היו שבעה ימים שבהם חשתי שאני מרחף באוויר! הרב"ש לא הסביר יותר מהרגיל, הוא גם לא שינה את שיטת הלימוד שלו. הוא התעקש, כמו תמיד, שעל התלמיד להתאמץ להחזיק בכוונה הנכונה, במיוחד בעת לימוד הזוהר, שהרי הוא נלמד כ"סגולה"... אך בכל זאת, ימים אלו היו מיוחדים בכך שהרב"ש יצר בהם אווירה כזאת, שפחדתי לפספס אפילו מילה אחת.

לא משנה עד כמה אנסה ואשתדל, אני מרגיש שלא אצליח להעביר בכתב איך הרגשתי, את האופן שבו ישבתי בפה פעור ועברתי תהליך הבשלה הדרגתי. נדמיתי לפרי ירוק שלא ראוי למאכל, ואז פתאום מישהו החל לדשן את האדמה, ירד מטר, השמש הפציעה בשמיים, והבנתי שאני מבשיל, שדבר-מה נספג בתוכי – ולמרות שעדיין לא הייתי מסוגל להבין מה בדיוק מתרחש, הייתי מוכן לא לישון ולא לאכול – מוכן להתמסר לאותה דרך טבעית שבה הוליך אותי ספר הזוהר, שבה הוליך אותי הרב"ש.

"באותו היכל יש אוצרות סתומים ומרובים, אלו על אלו. באותו ההיכל יש שערים עשויים לסתימה, שנעשו כדי לסתום את האורות. והם חמישים". הרב"ש הסביר: "שערים פירושם כלי – הרצון לקבל את האור". והוא המשיך בקריאה: "בתוך אותם השערים, יש מנעול אחד, ומקום צר אחד, להכניס בו אותו המפתח".

לראות שיש מנעול בשער, פירושו של דבר, להבין שניתן לקבל את האור רק על ידי השפעה. כשאתה משתדל לעשות זאת, אתה מבין שזהו מקום צר. לא פשוט להתקרב למנעול הזה, לכניסה הזאת לרוחניות, שכן גודלה כפתחו של מחט. צריך להתקרב, מבלי לפספס, מבלי לסטות במאום, ולהכניס לתוכו את המפתח – את הכוונה שלך. רק כך, המנעול ייפתח. רק כך, תיפתח האפשרות לתת תענוג לבורא.

בזמנו, הרב"ש תיעד את דברי בעל הסולם, ומהרשימות הללו נולד הספר "שמעתי".