ראש חודש טבת

ליחצו כאן כדי לצפות בלימודים מיוחדים לכבוד ראש חודש טבת

https://youtube.com/playlist?list=PLe_4ZsZdjfjDEsIoNYi_09fuwVHwGaIVY&si=GnepF_P7abhmv4IM

הכוחות הרוחניים הפועלים בחודש טבת וכיצד להיעזר בהם להתפתחות רוחנית

כח התחדשות

עם ישראל משול ללבנה. ממש כפי שהלבנה מתחדשת בכל חודש, כך קיימת בנו יכולת ההתחדשות. למעשה, בכל יום, ובכל עת יש התחדשות בבריאה כולה. כמו שאנו אומרים בתפילה, “המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית”. שורש המלה חודש משמעותו התחדשות. כל חודש מביא עמו אור חדש לבריאה. מסגרת קדושת זמן ייחודית המשמשת עבורנו כמדרגה להתפתחות רוחנית. כל חודש מסוגל לצמיחה בתחומים המיועדים לו, פועלים בו כוחות שונים, ומתגלים כלים ייחודיים לעבודת האדם.
כמו כן, הלימוד הזה חשוב ממש כמו לימוד תמרורי התנועה עבור מי שרוצה להיות נהג טוב. הרי לא נדמיין אדם נוהג ברכב ללא ידיעת התמרורים והחוקים הפועלים במציאות הכביש. זה יהיה ממש פיקוח נפש ומעשה שלא יעלה על הדעת. לכן, חכמי הקבלה לימדו אותנו את חוקי החיים, תנאי הזמנים השונים, התמרורים שבדרך. כלים מעשיים שבאמצעותם נוכל לעשות את עבודתנו הרוחנית ביתר דיוק ובהירות, ובסיעתא דשמיא, גם ביתר הצלחה.
[מומלץ לעיין במאמר הקדמה לחודשי השנה בעבודה הרוחנית לאור הקבלה]

חודש טבת – מבנה רוחני

כתוב בספר היצירה: “המליך אות ע’ ברוגז וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהם גדי בעולם וטבת בשנה וכבד בנפש זכר ונקבה”.
הצרוף המאיר בחודש זה, ה-י-ה-ו, היוצא מסופי התיבות, “לַיהוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ” (תהילים ל”ד ד’).
[כדי להבין עניינם של הצרוף, האותיות והתכונות של החודשים מומלץ לעיין במאמר הקדמה לחודשי השנה]

מבוא לחודש טבת

חודש טבת הוא העשירי במנין החודשים המתחיל בניסן ורביעי לפי מנין החודשים המתחיל בתשרי. השם טבת כשמות שאר החודשים, עלה עם ישראל מבבל, והוא נזכר במגילת אסתר, “וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ” (אסתר ב’ ט”ז). במדרש מובא, כי טבת מלשון טובה, כי בחודש זה היתה טובה לישראל, כי הדסה היא אסתר נלקחה למלך אחשורוש ובכך צמחה טובה לעם ישראל שהיא השפיעה לבטל את גזירת המן.שם החודש בא מהמילה האכדית ‘טביתו’ – משהו ששוקעים בו, כנראה בעקבות הגשמים והבוץ העמוק המאפיינים את החודש. בדרך רמז נאמר שהשם טבת בא מהמילה טובות, שאם נכניס את האות ו’ הנכתבת עם שני ווים אל תוך שם החודש נקבל את המילה טובות. האות ו’ מייצגת את עמוד התורה, שאם נכניס יותר רוחניות בחודש הזה נזכה לראות את הטובה הגדולה בכל דבר. מזלו של החודש גדי שבו יוצאים הגדיים למרעה בשדות. ההקשר של טבת למרעה הגדיים הוא שאם ירדו גשמים בעונתם, בחשון ובכסלו, ולא ירדו בטבת – סימן ברכה הוא זה לכל השנה. כשאין גשמים בטבת, שדות המרעה מתחילים להוריק והמרעה כבר מספיק לגדיים (ספר התודעה). בחודש טבת שלוש תעניות זו אחר זו, על שלוש פורעניות שבאו על ישראל בימים שמיני, תשיעי ועשירי בטבת. התעניות של ח’ ו-ט’ טבת נקראות תעניות צדיקים ואין מתענים בהם אלא יחידים בלבד, ואילו התענית של עשרה בטבת – תענית לכל הציבור (ספר התודעה). זה היום שבו החל נבוכדנאצר את המצור על ירושלים, שהוביל בסופו לחורבן בית המקדש. בחודש טבת אנו מתחילים ללמוד את חומש שמות, ונכנסים לתקופת השובבי”ם הנקראת על שם ראשי התיבות של הפרשות שקוראים בה – שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. תקופה שמסוגלת מאוד לתקן את שובבות ימי הנעורים שלנו ומיוחדת לתיקון הברית.

האור הנסתר של החודש

ראש חודש טבת חל תמיד באמצע חג החנוכה וכידוע הראש של החודש הוא השורש הרוחני לכל החודש. האות הראשונה של השם טבת היא האות ט’ והפעם הראשונה שהאות ט’ מופיעה בתורה זה במילה ‘טוב’, “וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב” (בראשית א’ ד’). מכאן למדו חכמים שהאור מייצג את הטוב. בחג החנוכה מתגלה האור הגנוז, אותו אור שנאמר עליו “כִּי טוֹב”, האור של גמר התיקון שעתיד להתגלות שוב בכל המציאות. תחילתו של חודש טבת בגילוי האור הגנוז בנרות החנוכה מכינה אותנו לחודש שעל פי חכמים הוא אחד משלושת חודשים הקשים ביותר במהלך השנה. בפרשת ‘שמות’ כתוב, “וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים” (שמות ב’ ב’). שלושת הירחים הם: תמוז אב וטבת, שבהם מוצפנת השכינה ובתקופתם יש כוח של דין בעולם. כמו שכתוב בזוהר הקדוש, “אלו הם שלשה ירחים שדין קשה שורה בעולם, ומי הם, הם תמוז אב טבת, שאין בהם גילוי השכינה, מחמת הדינים שבעולם” (זוהר שמות). האור של חנוכה מכין אותנו לעבודת הניגודים של החודש הזה, לזכור שדוקא בתוך החושך הכי גדול טמון האור הכי גדול, דוקא בשיאם של ימות החורף מתחילה צמיחה נסתרת של המחזור הבא בטבע כולו. בחודש זה מתגלים כוחות הרסניים ולכן חשוב לנקוט בו משנה זהירות ולעשות מאמץ גדול להפך את כל הבא עלינו מדין לרחמים.  

חסרון קודם למילוי

בספר יצירה כתוב שצרוף שם הוי’ה של החודש הוא ה-י-ה-ו, היוצא מסופי התיבות, “לַיהוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ” (תהילים ל”ד ד’). ישנם שנים עשר צרופים של שם הוי’ה. בכל חודש מתגלה צרוף עם סדר אותיות שונה.הצרופים השונים מעידים על דרך השפעת השפע בכל חודש. תורת הקבלה מלמדת שהאותיות בלשון הקודש הן הכלים לקבלת האור. האותיות י’ ו-ו’ של שם השם הן אותיות זכריות המעידות על השפעה והתפשטות של אור. דהיינו, מצב של חסד. לעומת זאת, האות ה’ הכפולה של שם השם היא אות נקבית המעידה על כלי ריק מאור. דהיינו, מצב של חסרון ודין. בחודש טבת צרוף שם הוי’ה מופיע בצורה כמעט הפוכה לגמרי, כך שהאותיות הנקביות קודמות לאותיות הזכריות. כאמור, סדר זה מלמד על חודש שבו החסרון של כלי ריק מופיע לפני המילוי. אולם מהפסוק שממנו יוצא צרוף שם השם של החודש ניתן ללמוד מה החיסון המקדים שאנו זקוקים לו בעת תחושת החסרון, “לַיהוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ”. דוקא זה הזמן להלל ולהודות על כל מה שנתן לנו הבורא יתברך, ומתוך תחושת הכרת הטוב נזכה להתגבר על כל קושי.

כעס חיובי כעס שלילי

בספר יצירה כתוב שבחודש הזה “המליך אות ע’ ברוגז”. אחד האויבים הגדולים של הנשמה הוא התכונות השליליות של רוגז וכעס בנפש האדם. רבי חיים ויטאל מסביר שהכעס הוא תולדה של הגאוה, “כי מפני הגאוה מתכעס האדם כשאין עושים רצונו, ואילו היה שפל רוח ומכיר חסרונו לא היה מתכעס כלל” (שערי קדושה א’). זאת אומרת שבפנימיות תיקון הכעס מסתתר התיקון הגדול שלנו, תיקון הגאוה ותחושת הישות. הרמב”ם כותב, “אמרו חכמים הראשונים, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה” (הלכות דעות ב ז), שנמשל הכעס לעבודה זרה ממש, ששוכח את הבורא וזוכר רק את עצמו. אדם יכול ממש לאבד את אור נשמתו בעת הכעס. שלמה המלך אומר, “כִּי בְּרוב חָכְמָה רָב כָּעַס, וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב” (קהלת א’ י”ח). ככל שאנחנו מפותחים יותר בחכמה כך סכנת הכעס גוברת. מנגד כתוב, “הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ” (קהלת ז’ י”ב). החכמה היא מקור חיים והבחירה בידינו לאן נטה את הכף במיוחד בחודש הזה. האם נשתמש בחכמה החיצונית של תרבות יון, חכמת הגוף שמובילה להתחזקות הגאוה ותחושת הישות, החכמה שמולידה כעס, או שנשכיל להשתמש בחכמה הפנימית שמולידה את ביטול הישות ומביאה את האדם אל הענוה.

כאמור, האיבר של החודש הוא הכבד. הכבד כשהוא נמצא בשלילי, הוא מסמל כעס, תסכול וחוסר עשייה. זהו המקום בו מתנקזים כל הרעלים הגופניים והרגשיים. הכבד משול ליצר הרע, כי זהו המושב של כל התאוות הבהמיות והמידות המקולקלות ובתוכן מידת הכעס. חודש טבת מאפשר לנו להתבונן בדברים העולים מהכבד, מעומק הגשמיות והעביות שלנו, על מנת שנוכל לתקן אותם. כל עוד הם נסתרים וכבושים תחת שכבות הנפש לא נוכל לתקנם ולכן ניתנו לנו החודש הזה תנאים מיוחדים כדי שנזכה לראותם ולתקנם. 

כיוון שהקב”ה לא ברא שום דבר מיותר, לא בעולמו ולא בנפש האדם, מובן שצריך גם למצוא את הנקודה החיובית של היכולת לכעוס. חז”ל אמרו, “לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע” (מסכת ברכות), ודוד המלך אומר, “אֹהֲבֵי השם שִׂנְאוּ רָע” (תהילים צ”ז י’). בעל הסולם מסביר (שמעתי כ”ג) שלא מספיק להיות אוהבי השם אלא אנו מחויבים גם לשנוא את הרע. רע זה ראשי תיבות, רצון עצמי, דהיינו האגואיזם שהוא החומר המפריד בינינו לבין הזולת ובינינו לבין הבורא. לכן חז”ל לימדו אותנו שיש רוגז טוב, זה הכעס שירגיז אדם את יצרו הטוב, את הרצון להשפיע על יצרו הרע, הרצון לקבל, עד שיכבוש את הרע תחת הטוב. האנרגיה העצומה של הכעס יכולה להיות מנותבת לצמיחה רוחנית מוגברת.  

סיפור

פעם אחת הגיע הבעל שם טוב אל מבשלת שיכר גדולה שהייתה שייכת לאדם עשיר מאוד. פועלים רבים טרחו סביב עשרים וארבע קדרות גדולות שבהן התבשל השיכר, ומשגיחים שהיו שם בדקו שהפועלים עושים את עבודתם כראוי. באותו היום ראה האיש העשיר כי אין סדר, והמשגיחים אינם עושים את עבודתם כראוי. כעס מאוד האיש על המשגיחים, ונזף בהם כי הם גורמים לו הפסדים ונזקים. בתוך כך שמע שהבעל שם טוב בא. רץ העשיר לקראתו לקבל את פניו. שאל אותו הבעש”ט, “מי אתה?” ענה לו האיש, “הלוא אתה מכיר אותי. אני בעל הבית כאן!” אמר לו הבעש”ט, “אלמלא ידעתי שאתה גר כאן, לא הייתי מזהה שאתה בעל הבית, כי בשעה שכעסת על אנשיך באה קליפת הכעס הגדול שכעסת, והתלבשה עליך מכף רגל ועד ראש, עד שלא היה אפשר לזהות אותך. מעתה היזהר שלא לכעוס – וגם אני מקבל על עצמי מהיום שלא לכעוס על שום אדם, אפילו על משרתי הגוי, אלכּסֵיי, כי ראיתי היום עד כמה מזיק הכעס.” (מתוך אתר ‘זושא’).

עין טובה

האות ע’ של החודש הזה מרמזת על כח הראיה. החודש מתחיל עם האור של נרות החנוכה שעליהם נאמר ‘לראותם בלבד’. העיניים שעליהן הוזהרנו, “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם” (במדבר ט”ו ל”ט(, יכולות לשמש אותנו כדי לשרת את הרצון לקבל לעצמנו בלבד או שיכולות לשמש אותנו ‘לראותם בלבד’. דהיינו, שתהיה הראיה שלנו ראיה טובה מקודשת לשם שמיים. רבי עקיבא אומר, “כל דעביד רחמנא לטב עביד”, כל מה שעושה הרחמן לטוב הוא עושה. השאיפה של האדם הרוחני היא לזכך את החושים שלו בצורה כזו שיזכה לראות שאת כל העניינים המתרחשים בעולם עושה הרחמן ברחמיו והכל לטובה. דוד המלך אומר, “עֵינַיִם לָהֶם, וְלֹא יִרְאוּ“ (תהילים קל”ה), כל עוד העיניים ‘להם’, להשתמש בהן כדי למלא את תאוות היצר, לא יזכו לראות את הטוב. לכן בחודש הזה יותר מכל צריך להעלים עין מחסרונות המתגלים בזולת ולראות רק במעלתם. כפי שאומר ה”נעם אלימלך”, “תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם”, שנזכה לראות את הנקודה הטובה שנמצאת בזולת בעין טובה, עין יפה, עין משפיעה.

ציונים חשובים בחודש טבת
י’ טבת – רבי נתן מברסלב
י”ז טבת – המגיד מדובנא – רבי יעקב קרנץ
כ’ טבת – הרמב”ם – רבי משה בן מיימון
כ’ טבת – אביר יעקב – רבי יעקב אבוחצירא
כ”ד טבת – בעל התניא – האדמו”ר הזקן – רבי שניאור זלמן ברוכוביץ’ מלאדי
כ”ד טבת – השם משמואל – רבי שמואל בורנשטיין
כ”ד טבת – המכתב מאליהו – רבי אליהו דסלר
כ”ז טבת – הרש”ר הירש – רבי שמשון רפאל הירש
כ”ט טבת – הרב יצחק כדורי